אישתי מרגישה שלא קיבלה את הבחור המושלם שחלמה עליו וכל פעם זה מתעורר אצלה והיא בוכה ממש, חושבת עם עצמה כל פעם לפרק הכל אבל לא אומרת לי במפורש, אנחנו נשואים 3 שנים פלוס 2 ילדים. זה יכול להתעורר מויכוח קטן וזה יכול להתעורר ללא סיבה. אחרי שהיא מתאפסת על עצמה (כמה שעות טובות לפחות שאין עם מי לדבר) היא אומרת שהגזימה בתגובה אבל לא בהכרח מבקשת סליחה או משהו כזה

שלום וברכה! קודם כל אני שומע כמה הכאב, חוסר האונים והבדידות שאתה חווה בתוך הסיטואציה הזו הם עצומים. לחיות בתחושת דריכות, כשהאדמה מתחת לרגליים זזה מכל ויכוח קטן או אפילו בלי סיבה, ולדעת שבשקט פנימה היא מתמודדת עם פערים כואבים בין הפנטזיה של "הבחור המושלם" לבין המציאות זו התמודדות מתישה ושוחקת מאין כמותה, במיוחד כשאתם צעירים יחסית בנישואים, ועם ילדים קטנים מן הסתם אתם עוברים תקופה מאתגרת.

מבחינה מקצועית, תופעות מהסוג הזה שבהן מופיעים פתאום גלי חרטה עמוקים, תחושת החמצה, מחשבות על פירוק ו"בכי על חורבות הפנטזיה" בעוצמות כאלה מעידות לרוב על הצפה רגשית עמוקה, פער בין ציפיות אידיאליות למציאות היומיומית השוחקת של גידול ילדים ושנים ראשונות, ולעיתים קרובות גם קושי בוויסות רגשי או הצפה תפקודית. כשהיא נכנסת למצב הזה כמו שאמרת של ניתוק לכמה שעות, היא מתנתקת ונסוגה לעולמה הפנימי, וכשהיא "מתאפסת" היא אמנם מבינה שהגזימה, אך הקושי לבקש סליחה או לסגור את המעגל משאיר אותך פצוע לבד במערכה. אולי גם אין לה את הכלים להכיל רגשית את מה שקרה ולקחת אחריות. ומן הסתם יש פה דברים נוספים ומעגלים ופגיעות עמוקות יותר שלא כתבת.

אבל חשוב לי להגיד לך דבר אחד ברור וחד משמעי, מתוך הניסיון שלי בקליניקה: מצבים כאלה הם לגמרי הפיכים, ואין שום סיבה להרים ידיים!!

תמיד מטופלים שמגיעים אלי, אפילו אחרי שכבר היו בבית הדין ופתחו תיק גירושין, מגלים שיש דרך אחרת. הגישה שלי היא שנעשה הכל כדי לשמור את השלום בבית, להחזיק את המסגרת, ולבנות מחדש חיבור אמיתי וחזק שלא נשען על פנטזיות אלא על קרקע יציבה, בטוחה ואוהבת. אפשר לעבור את הסערה הזו ולצאת ממנה מחוזקים, בלי לפרק את החבילה ובלי לוותר על הבית שבניתם. ולכל הפחות לומר לעצמכם שעשיתם הכל כדי שהבית לא יתפרק.

אתם ממש לא חייבים לעבור את זה לבד. אתם מוזמנים בשמחה רבה ליצור איתי קשר לקליניקה, למרחב מוגן, מכיל ובטוח שבו נוכל בס"ד למצוא את הדרך חזרה אחד לשנייה. אמן.

הרב רחמים חיימוב
יועץ זוגיות ומשפחה| מנחה ביחסי אישות | מדריך חתנים | מו״ץ בבתי ההוראה "אפיקי מים" ו"שערי הלכה ומשפחה"

Newer היי ותודה למומחים. אני ואישתי נשואים מעל 7 שנים, 2 בנות ב”ה, ואישתי בהריון בשעה טובה. על פניו אנחנו באמת אוהבים ודואגים אחד לשני, אני מאוד מעריך ומכבד אותה והיא אותי, הזוגיות חשובה לנו ויוצא לנו מידי פעם לעשות שיחות עומק ועבודה משותפת. מיום החתונה (שנינו היינו בני 18) ועד היום היא אף פעם לא הרגישה שום הנאה ממעשה המצווה, אנחנו מאוד פתוחים והבחנתי בזה מהרגע הראשון, יצא לנו לדבר על זה לא מעט ובמשך תקופה פשוט השלמתי עם זה שהיא עושה את זה נטו בשבילי, והיא באמת עשתה את זה מכל הלב, השקיעה ותמיד דאגה שאני אהיה אבל פשוט לא הרגישה שום חוויה גופנית. (קיימנו מצווה בתדירות של לפחות פעם בשבוע). חשוב לציין שתמיד ניסיתי לגרום לה להנות, החל מלשאול אותה מה היא אוהבת ולהשקיע בזה זמן ולהיות קשוב אליה ואם זה כל דבר אחר שחשבנו שיכול לעזור (מעולם לא התנסנו באביזרים למיניהם או גלולות ותוספים, יש משהו שבאמת עובד??) עברו כמה שנים ואני פשוט לא מצליח להנות מזה, אני מרגיש שאני לבד בעניין ואני מאבד עניין, אבל אני אדם מאוד מיני וזה מתחיל להשפיע עלי לא טוב, אני יכול בטעות להתפרץ עליה ואח”כ להתחרט על זה וגם ליפול למקומות פחות טובים. מה אפשר לעשות?? האישה פשוט לא נהנת ממיניות בכלל בכלל. לסיום אציין שהיא מעולם לא נפגעה מינית ויותר מכך היא טוענת שמעולם לא הרגישה משיכה מינית, היא פשוט בכלל לא מבינה מה זה אומר, היא לא חוותה את זה מעולם.