אסנת לנדאו :

הימים שבין כסה לעשור, ומיד לאחריהם המעבר החד אל תוך צילא דמהימנותא – צילו של חג הסוכות – מביאים איתם מטען נפשי עצום. מצד אחד, אנו יוצאות ויוצאים מיום הכיפורים מרוממים, טהורים, אפופות ואפופים בלבן ובעמידה פנימית מול השם. מצד שני, המעבר המהיר אל מציאות הבית, הבישולים, האורחים, הילדים ובנית הסוכה, יוצר לעיתים קרובות סיר לחץ סמוי. הנה, ממש ערב החג, מתחילות לצוץ אותן חיכוכי קטנות:

מי בנה את הסוכה? מי קנה את ארבעת המינים?
מדוע העייפות פוגשת אותנו דווקא כשצריך להיות בשמחה?

דווקא משום שהסוכה היא סוד החיבור והחיבוק האמיתי, זה הזמן לעצור, להתבונן פנימה, ולגלות איך מונעים את המריבות והמתחים ההדדיים והופכים את ימי החג למרחב של אינטימיות זוגית עמוקה, חמה וחיה.

מעבר חד מאימה לחיבוק: להניח את המתחים בכניסה לסוכה

המעבר מיום הכיפורים לסוכה הוא חד ודורש הסתגלות רגשית. אם בכיפור עמדנו לבדנו מול הבורא ביראה ובחשבון נפש, הרי שבסוכה אנחנו מוזמנים לצלול אל תוך חיבוק עוטף. הסוכה אינה רק מבנה ארעי משודרג, אלא מרחב פנימי שבו אנו לוחשים ולוחשות לאבינו שבשמים: “אבא, תאשפז אותי ברחם שלך”. בתוך בית החולים האלוהי הזה, אנו מבקשים זמן רפואה והזנה אמיתית לפתיחת השנה.

כדי למנוע מריבות בחג, המפתח הראשון הוא ההבנה הזו בדיוק: הבית שלנו, והקשר בינינו, זקוקים ל”אשפוז” של רחמים והורדת הילוך. כשהלחץ מציף אותנו לפני שבת או חג, וכשהעומס הפיזי מאיים להדליק להבות בתוך הבית, זה הזמן של כל אחד ואחת מאיתנו לעצור רגע, להניח את הכלים מהידיים, ולהזכיר לעצמנו שאנחנו באותו הצד. במקום לחפש אשמים במי עשה יותר או מי עייף יותר, אנחנו נכנסים יחד אל תוך המעטפת הזו ומבקשים מהשם שקט ומרחב נשימה משותף.

ארבעת המינים במראה הנפש: לבדוק את הבית פנימה

חג הסוכות מזמין אותנו לבחון את עצמנו דרך ארבעת המינים. זוהי הזדמנות פז להפסיק להסתכל על מה שבן או בת הזוג לא עשו, ולהפנות את המבט הפנימי אלינו:

• איזה אתרוג אני לובש/ת היום? האם הלב שלי שלם, האם יש בי טעם וריח של חסד, או ששכחתי להעניק חסד גם לעצמי ולבן/בת זוגי מתוך עייפות החג?
• איזה הדס יש לי בעיניים? איך אני מסתכל/ת עליו/עליה? האם העיניים שלי מחפשות ביקורת ותלונות על כל דבר קטן שלא הושלם, או שהן מחפשות את הריח הטוב, את ההשתדלות ואת הלב הטוב שמתחבא שם בפנים?
• והלולב, האם הגב שלי זקוף? האם אנחנו נעים מתוך רעננות וחיות בעבודת ה’ ובזוגיות, או שהשחיקה והטרדות כופפו לנו את הגב?
• ואיזו ערבה קיימת בתוכי? הערבה, חסרת הטעם והריח, מזכירה לנו את הפשטות ואת הענווה, את היכולת פשוט להיות נוכחים יחד, גם בימים שבהם המשאבים הנפשיים מדולדלים והאנרגיה פחות זורחת.

כשאנו שואלים ושואלות את עצמנו את השאלות האלו, האשמה החיצונית מתפוגגת. אנחנו מבינים שהמרחב הזוגי מראה בדיוק את מה שאנחנו משדרים מבפנים.

הכלים המעשיים: תחנות של אינטימיות בצל הסוכה

כדי להפוך את התיאוריה למציאות ולמנוע מראש את החיכוך המיותר של ימי החג, הכנתי עבורכם ארבע תחנות מעשיות, כמו קלפים של התבוננות, שאפשר לעבור יחד לאור הכוכבים בסוכה:

• מעבר חד מכיפור לסוכה: עמדו יחד במבט עמוק במשך דקה שלמה בסוכה. נשמו פנימה את השקט, והניחו במודעות את כל עומסי היומיום כדי לפנות מקום לחיבוק האלוהי המקיף אתכם. המבט הזה ממיס את כל חומות הטינה והעייפות.
• לב פתוח – רפואה והזנה פנימית: שבו יחד עם כוס חמה, והביטו זה לזו בעיניים. אמרו משפט אחד כנה מלב אל לב: “השנה, אני מבקש/ת שנתפלל ונחזק יחד את מרחב הריפוי והאינטימיות בבית שלנו”.
• ראייה טובה וזקיפות קומה: שיתפו אחד את השני בבחינת “ההדס שבעיניים” – ציינו דבר אחד טוב, מואר ומיוחד שראיתם בבן או בת הזוג שלכם לאחרונה, וזקפו יחד את הגב מתוך בחירה מחודשת לצעוד יחד בשמחה ובפשטות של הערבה.
• שמחה שפורצת גבולות: חתמו את המפגש הזוגי בהודיה על שלושה דברים טובים שקיבלתם בשנה החולפת. תנו ללב להתנגן, לשמוח מתוך זיו השכינה, ולהזכיר לעצמכם שהשפע הגדול שניתן לנו נועד קודם כל כדי לחלק אותו באהבה בתוך הבית פנימה וממנו החוצה אל העולם.

הסוכה היא הזדמנות חד-פעמית בשנה לבנות מחדש את הגשר העדין שבין הלבבות. כשאתם בוחרים להגיע ממקום של רעננות, של התחדשות ושל חיבוק עוטף, הבית כולו מתמלא באור פנימי ששומר עלינו מפני כל סערה. חג שמח ומאיר, מלא באהבה ובאינטימיות טהורה.

באהבה,
אסנת לנדאו, יועצת זוגית