רבים כל היום, ואשתי צועקת עליי ליד הילדים
השאלה
כל היום אני ואישתי רבים אין בנינו שקט אפילו לא לרגע כל היום רק מריבות אין בנינו כלום ושום אפקט חיובי טוב אני רק חוזר מהעבודה אין שלום אין כלום אחרי 5 דקות רבים ותמיד זה שהאישה צועקת אליי ומביישת אותי ליד הילדים ותמיד אין לה מעצורים זה מגיע לקללות בכל מצב אגב כל מה שיש לה קושי או מריבה או משהו שאין לה מה להגיד היא ישר בורחת לחדר הולכת לישון גם עם לא היה משהו רציני מספיק שתגיד לא על משהו ולא יבוא לה בטוב אז ישר הולכת לחדר לישון ולהיכנס לחדר עם עצמה אני מרגיש שזה מאוד קטנוני ללכת כל דבר לחדר אי אפשר לדבר בנינו ואגב כל מה שאני מדבר איתה בטוב או ברע היא ישר מתחילה בטון גבוה ואז זה מגיע לצעקות שורה תחתונה אני מרגיש נטו ההתנהלות שלנו זה כמו חייל שתמיד אני אמור להיות חזק ולהיתנהל מולה ולפעמים התנהלות והייחסות כמו של ילד בגן תמיד גם צריך להיות לפי מה שנוח לה ומה שבא לה ועם לא הלך עליי למה באמת ככה אני אמור להיתנהל בזוגיות שלי כל דבר שאני עושה אני מפחד שהיא תתהפך עליי הכל הולך לי לא בטוב גם שאני עושה רק טוב אשמח מאוד איך אני יכול להיתמודד ולשנות את המצב אשמח לתשובה
התשובה
כואב לקרוא את המציאות שאתה חי בה. כשבית הופך לשדה קרב וכל חזרה מהעבודה נגמרת תוך חמש דקות בפיצוץ, הצעקות והקללות הם כבר לא הבעיה הם רק הסימפטום.
יש פה כמה דברים שחייבים לעצור הריבים הצעקות והקטנות זה חשוב מאוד. לפני אומר חשוב להבין שמה באמת קורה ביניכם מתחת לפני השטח:
הבריחה שלה לחדר היא הצפה, לא קטנוניות:
כשבן אדם צועק, מקלל ואז נסגר בחדר זה בדרך כלל מעיד על חוסר יכולת לווסת רגשות ותחושת הצפה או חוסר אונים. במקום להישאר בשיחה ולתקשר כאב, מערכת העצבים שלה נכנסת למצב של "הילחם או ברח" (צועקת ואז בורחת). זה לא מצדיק את הפגיעה בך, אבל זה מסביר למה היגיון ודיבור רגיל לא עובדים ברגע הפיצוץ.
אני אגע במחיר של "ללכת על ביצים":
ברגע שאתה מתנהל כמו חייל שמפחד שהצד השני יתהפך עליו, אתה מוחק את עצמך כדי לקנות שקט רגעי. בפועל, הוויתור הזה רק מגדיל את התסכול שלך ומקבע דינמיקה לא בריאה שבה אין בבית שני מבוגרים שווים, אלא תוקפנות מול ריצוי.
עצות זה איך מתחילים לעצור את כדור השלג?
לא נכנסים לזירה בזמן אש: ברגע שהטון עולה או מתחילות צעקות אל תנסה להסביר, להתגונן או לחנך. תגיד משפט אחד קצר ורגוע: "חשוב לי לדבר, אבל לא בצעקות ולא ליד הילדים. נדבר כשנירגע", ותצא מהחדר.
מציבים גבול ברור ובריא: להפסיק לפחד מתגובה רגשית שלה. אתה לא אחראי על מצב הרוח שלה או על הבריחה שלה לחדר אתה אחראי על הכבוד העצמי שלך ועל האווירה מול הילדים.
יוזמים שיחה רק בזמן רגוע: אי אפשר לפתור בעיות עומק בחמש הדקות שאחרי העבודה. שבו בשעה שקטה, מחוץ לבית או כשהילדים ישנים, ותדבר על הכאב והרצון שלך בקרבה, ולא על מה שהיא עושה לא נכון.
המצב שאתה מתאר נמצא בשחיקה גבוהה מאוד, ואי אפשר להמשיך לחיות כך לאורך זמן גם עבורכם וגם עבור הילדים שסופגים את האווירה הזו. אם הדפוס הזה ממשיך ואתם לא מצליחים לייצר שיח מכבד ורגוע בכוחות עצמכם, אל תישארו עם זה לבד גשו לאיש מקצוע שיעזור לכם לפרק את המוקשים ולבנות גבולות ותקשורת בריאה.
אני מקבל בקליניקות שלי באזור ירושלים והמרכז, ואשמח לעזור לכם לעשות סדר ולהחזיר את השקט והכבוד הביתה.
הרב רחמים חיימוב
יועץ זוגיות ומשפחה| מנחה ביחסי אישות | מדריך חתנים | מו״ץ בבתי ההוראה "אפיקי מים" ו"שערי הלכה ומשפחה"