הם עמדו ודיברו בחצר בית הכנסת, יום שישי בצהריים בערך בשתיים, שני גברים.
שניהם לא הלכו לקניון רמות, הם היו בחצר, תכף ילכו הביתה אחרי מנחה גדולה.
אמרתי להם: מה קורה? מי בא איתי לקניון לעשות קצת קניות לשבת?
שניהם סימנו בראשם לשלילה, לא באים.
א' (שם בדוי) אמר: "אין לי כסף".
ב' אמר: "יש לי כבר הכל".
אותה שעה שלא הייתה זכיתי להבין פשט באחד המסרים היסודיים ביותר שחכמינו מלמדים אותנו, בן זומא ליתר דיוק.
"איזהו עשיר? השמח בחלקו".
שניים יכולים להיות באותו מצב בדיוק בדיוק!!! בדיוק!!! בדיוק!!!
אבל להיות במצב הפוך לגמרי.
כן, הם באותו מצב אבל הם במצב הפוך. איך זה יכול להיות?
שניהם לא הולכים לקניות, שניהם נשארים במקום.
אחד בגלל שהוא עשיר, הוא שמח בחלקו, הוא לא צריך כלום.
אחד בגלל שהוא עני, הוא לא שמח בחלקו אבל אין לו כסף לקנות את החלק של חברו.
"איזהו חכם? הלומד מכל אדם".
שניים שואלים המון, מקשיבים המון, רוצים עוד ועוד לדעת.
אחד בגלל שהוא חכם, החכמה שלו כה גדולה עד כדי כך שהוא משתוקק לדעת עוד ועוד על כל תחום, ואין לו בעיה לשאול כל אדם על מה שהוא יודע, הידע נדבק לו.
אחד בגלל שהוא טיפש, מרגיש טיפש ליתר דיוק, הוא לא בטוח בעצמו על כלום, לא סומך על עצמו כלל, כל דבר שואל שואל שואל מתייעץ מתייעץ מתייעץ לא מעז לא זז לא.
"איזהו גיבור? הכובש את יצרו".
שניים נותרים על מקומם, לא רצים אחר תאוותם, הם בנחת.
אחד בגלל שהוא גיבור. יש לו חשק, יש לו תאוות, הוא רוצה גם את זה וגם מזה וגם קצת מזה, אבל הוא גיבור, הוא מיושב בדעתו, הוא נותר על מקומו יציב.
אחד בגלל שהוא מדוכא. אין לו חשק, אין לו תאוות, הוא לא רוצה כלום. ייאוש, דכדוך, יותר מוות מחיים.
"איזהו מכובד? המכבד את הבריות".
שניים מכבדים את זולתם ורואים באחרים את הטוב והיופי.
אחד בגלל שהוא מכובד, יש לו את כבוד האדם הראוי לו, פיו ולבו שווים, הוא יודע מה הוא יודע ובמה הוא טוב, גם הסובבים יודעים ומעריכים. זה לא מאיים עליו לכבד כל אדם באשר הוא אדם.
אחד בגלל שהוא מושפל עד עפר, הוא לא רואה מה הוא שווה, הוא בטוח שהוא כלום וכולם הכי שווים: הוא חכם, הוא צדיק, הוא עשיר, הוא יפה, ורק לו לא נשאר. האדרת האחר מורידה אותו עוד ועוד.
איזהו איש? המבקש ורוצה לקבל מאשתו.
איזוהי אישה? המבקשת ורוצה לקבל מבעלה.
שניים לא באים בטענות ודרישות לבן הזוג.
אחד בגלל שהוא מבין לעומק את עניין יחידות האדם ואת ערך העצמאות בחינת "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך",
הוא יודע לבקש, הוא יודע לקבל (זו אמנות, כן? נתינה היא מעשה הדיוט, קבלה היא מעשה אומן), הוא יודע להיות תלוי-לרגע ויודע גם להיות בלתי-תלוי-בכל-רגע-אחר,
הוא איש בין האנשים, הוא גם איש והוא גם בין האנשים, הוא בסדר.
אחד בגלל שהוא לא מאמין בזוגיות הזאת כבר, הוא לא מאמין בקשר זוגי בכלל, הוא לא רוצה להתאכזב,
הוא לא צריך שום דבר מאף אחד בעולם, אני לא מפריע לך אתה אל תפריע לי, לא צריך כלום, לא מבקש כלום ולא מקבל כלום. זאב.
מה מבדיל בין שני אלו?
מה מבדיל בין אלו שחווים בית, שנותנים זה לזו באהבה, שהם מבקשים זה מזו בתלות-רגעית, שהם חיים יחד בהדדיות,
לבין האיש והאישה, שחולקים בית, שדורשים זה מזו או לא צריכים שום דבר, שתלויים נורא או לא תלויים בכלל, שחיים כזוג בודד?
התודעה!
התודעה היא ההבדל.
לא מציאות החיים הייחודית לכם, לא הבית ממנו בא בעלך או באה אשתך, לא כל מה שהוא או היא עושים או לא עושים,
אלא התודעה, הראש, הגישה לדבר הזה שנקרא בית.
בדיוק כמו מי שלא הולך לקניות ויכול להיות עשיר או עני,
בדיוק כמו מי ששואל שאלות ומבקש ידע ויכול להיות חכם או בור,
בדיוק כמו מי שלא הולך אחר תאוותו ויכול להיות גיבור או חלש,
בדיוק כמו מי שמכבד את כל סובביו, ויכול להיות מכובד או שפל.
הוא הדין והוא הטעם והוא הסיבה להבדל בין בני זוג מאוחדים לבני זוג בודדים.
אלו בני בית, עם תודעת בית, עם מבט נכון שרואה ישר ועושה טוב,
ואלו.
על זה אבדה הארץ,
על עוזבם את תורתי, שלא ברכו בתורה תחילה, שלא הייתה חשובה בעיניהם לברך עליה.
על זה יאבד הבית,
על עוזבם את מחשבתי, מחשבת הבית, ע"י חיים כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵ֤ין הָבִין, במרוצת החיים מריצת הלא-חיים.
ועל זה נוסד הבית, הבית של הזוגות הצעירים,
כדי לכונן תודעת אמת, לא תודעה עליונה לצדיקים מרוממים מעם, לא תודעה רדודה לעמי הארץ,
אלא בחינת "סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה", להיות יכולים אנו לקיים "עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ",
מכירים במך ערכנו, בדלות כוחנו ובעוז יצרנו,
מכירים בגובה ערכנו, בעוצם כוחנו ובנחת נפשנו.
כך, בגישת הסולם, נוכל לבנות ולתקן את בתינו, שיהיו בסוד אחד, איש ואישה בית אחד, כל הבתים בית אחד, בית לאחד המיוחד שימצא מקום של נחת בעולמנו חסר-הבית,
וכמה סימלי וכמה מובן וכמה מפחיד לראות שכנגד גודל הכפירה בעולם – כך גודל הרס הבתים, ובכל מקום שיש יותר כפירה – יש פחות בתים, שאין הם מכירים בברית (מהרב פייבלזון שליט"א),
ברית אדם ואלוקיו, ברית איש ואישה, ברית של כולנו להיות ערבים זה לזה.
