ישבתי אתמול בערב, עם כוס תה חם ביד, וחשבתי על נושא שמעסיק המון זוגות.
תקשורת זוגית.
פעם, במהלך פגישה עם יועצת זוגית מנוסה, היא אמרה לי:
"תקשורת טובה היא המפתח לכל מערכת יחסים מוצלחת."
עניתי לה: "אבל איך משיגים תקשורת כזו שתשמור על השקט והאהבה לאורך זמן?"
היא חייכה ברוגע. "הסוד הוא במינון, ובהקשבה אמיתית."
ופתאום נפל לי האסימון.
התקשורת הכי טובה היא זו שמאפשרת מקום לשני הצדדים,
כזו שאפשר להתמיד בה לאורך החיים.
אנחנו לא רובוטים.
תקשורת פתוחה היא כלי מדהים, אבל היא לא חייבת להיות מושלמת כל הזמן.
היא מאפשרת לנו להבין איפה נוצר חוסר ההבנה, ולמה אנחנו מרגישים ריחוק.
רוצה דוגמה? הנה סיפור קטן.
בני ואורית הגיעו אליי, אחרי תקופה לא קלה.
במהלך השיחה, אורית אמרה: "אני כל הזמן מספרת לו איך עבר עליי היום, אבל הוא לא משתף כלום."
שאלתי את בני: "אתה לא משתף כי אתה לא רוצה, או כי אתה לא יודע איך?"
הוא ענה: "אני פשוט עייף בסוף היום, ולא יודע מה להגיד."
ביקשתי מהם לנסות משהו פשוט:
במקום לדבר על היום, כל אחד יאמר דבר אחד קטן שמרגש אותו או מטריד אותו.
התוצאה?
תוך שבועיים, הם הרגישו חיבור חזק יותר. אורית הרגישה שמקשיבים לה, ובני הרגיש פחות "לחוץ" לשתף.
המסקנה:
הקשבה ושיתוף הם כמו ספירת קלוריות בזוגיות –
כלים שמאפשרים לנו לזהות איפה הקשר נחלש, ולשפר אותו.
אבל הם לא חזות הכול.
בסופו של דבר, זוגיות טובה דורשת גמישות, סבלנות, והרבה אהבה.
אז אולי נשתמש בכלים כמו הקשבה ושיתוף כדי ללמוד אחד על השנייה,
אבל נזכור – הם רק כלים.
הדבר החשוב הוא איך אנחנו בוחרים להשתמש בהם.
מה דעתך?
